ספרי הראשון – מדריך הטרמפיסט לתיאוריה

https://wwwdropbox.com/…/1-The Hitchhikers Guide To The Music Theory – Binyamin Cohen.pdf

פרקי הלימוד בספר

1. פרקי המבוא

א. תורת הצליל (8 עמודים) – פרק המבוא המסביר את האספקטים הפיזיקליים בצליל –
תופעת הצליל (התנודה המחזורית וגל הקול), רכיבים חוץ מוזיקליים בצליל (מהירות הקול ואורך
הגל), רכיבים מוזיקליים בצליל (גובה, עוצמה, גוון, ומשך) – והקשרם לתורת המוזיקה.
פרק חשוב ותמציתי ביותר, המעניק לתלמיד יסוד איתן לכלל פרקי הלימוד הבאים.

ב. מימד הגובה בתיאורי'ה (3 עמודים) – שער הכניסה לתיאוריית המוזיקה, בשל עליונותו
של רכיב הגובה בתהליך היצירה המוזיקלית. פרק זה מכסה את כלל הנושא – שמות
הגבהים, מרווחים לוגריתמיים, התקים, והשורה התחתונה – 12 צלילי האוקטבה
המושווית.

ג. כתב התווים (40 עמודים) – למעשה מילון תווים מקיף ביותר, להבנת כלל פרטי המידע
המופיעים בכתב התווים, ולהקניית כלים לקריאה וכתיבה ניאותה של תווים. פרק זה אינו
מסודר כמילון אלפביתי, אלא חידושו הוא בשיוך (במידת האפשר) כל סימן ומושג בכתב
התווים לפרמטר המוזיקלי – בצליל אותו הוא מייצג – גובה, עוצמה, גוון, משך, ומבנה.
בנוסף, כל סימן ומושג מכתב התווים, מגובה בדוגמת תווים להבהרה ולהמחשה.

2. פרקי הליבה

ד. תורת המרווחים (8 עמודים) – פרק היסוד של התיאוריה המוזיקלית שמהווה תשתית
ללימוד כלל פרקי הלימוד הבאים. פרק זה מקיף את כלל תורת המרווחים על כל הבטיה
– גודל דיאטוני (ספירת צלילים), גודל לוגריתמי (ספירת טונים), מרווחים גדולים מאוקטבה,
מרווחים משלימים, אנהרמוניה, רמת יציבות ומתיחות (קונסוננס ודינסוננס), ומשווה בין כל
השיטות השונות למתן שמות למרווחים – לטינית, אנגלית, וסימון במספרים. בנוסף, מציע
פרק זה שיטה קלה ופשוטה לתהליך זיהוי ובניית המרווחים.

ה. הסולם המז'ורי (8 עמודים) – הבסיס לתיאוריה המערבית, המתבטא בעיקר בתורת מעגל
הקווינטות ורישום ההתקים במפתח, ובתורת המודוסים ומאפייניהם. גם פרק זה מציע
שיטה קלה ופשוטה לתהליך זיהוי ובניית הסולם המז'ורי ומודוסיו.

ו. תורת האקורדים (28 עמודים) – אבן הבניין של תורת ההרמוניה. פרק זה, המקיף את כל
סוגי האקורדים הקיימים – משולשים, מרובעים, ומחומשים ומעלה ; מצב יסוד, היפוכים,
הכפלות, וחיסורים – עוסק בתורת האקורדים כפי שהם מופיעים בספרות המוזיקה בת
זמננו, ו'מכניס סדר' בצורות הרישום והסימון השונות שלהם. גם פרק זה מציע שיטה קלה
ופשוטה לתהליך זיהוי ובניית האקורדים. חשוב לציין שבפרק זה אין התייחסות כלל וכלל
לאספקט ההרמוני-פונקציונאלי של האקורד (שיילמד רק בפרק שלאחר מכן), וכן לתפיסת
האקורד וצורת רישומו וסימונו בתורת הולכת הקולות (שיילמדו רק שני פרקים לאחר מכן).
בסיום הפרק יש לשים לב למשל הפיצה הנפלא, המבאר בצורה מושלמת את תורת
האקורדים כולה.

3. פרקי התכלית

ז. תורת הההרמוני'ה ותורת הסולמות (281 עמודים) – פרק הסיכום של התיאוריה
המוזיקלית, בו מתבהרים כלל פרטי היצירה המוזיקלית, מתוך התבוננות בעיניים
מערביות בתפיסה הלקוחה מעולם הבלוז, הרוק, הג'אז והמוסיקה האתנית, כשאין בו
התייחסות כלל וכלל לתפיסת ההרמוני'ה ב'משקפי' תורת הולכת הקולות.
פרק זה נפתח בהצגת כלל המהלכים ההרמוניים הדיאטוניים – קדנצות, משפטים
כיווניים, והעברת מרכזי כובד ; בסולמות הדיאטוניים העיקריים – המז'ור והמינור לסוגיו :
טבעי, הרמוני, ומלודי, ובסולמות הדיאטוניים המשניים – מינור פריגי ופריגי דומיננטי.
המשך הפרק עוסק בסולמות המערביים המשניים (מז'ור הרמוני ונאפוליטניים), ובתורת
הכרומטיקה המבארת את כלל האפשרויות של כרומטיקה בשינוי סולם (טרנספוזיציה
ומודולציה), וכרומטיקה ללא שינוי סולם (סולמית, הרמונית, וטכנית).
[בכל מקום שמופיע המושג 'דיאטוני' בחיבור זה, הכוונה היא בעיקר לצליל או קבוצת צלילים,
המשתייכים לסולם (המז'ורי) הרשום בהתקים במפתח, (ולא רק לסולם בין שבעה צלילים עוקבים).
בכל מקום שמופיע המושג 'כרומטי' בחיבור זה, הכוונה היא בעיקר לצליל או קבוצת צלילים,
המופיעים כהתקים בגוף הקטע, ושאינם משתייכים לסולם (המז'ורי) הרשום בהתקים במפתח –
צלילים 'זרים' (ולא רק לרצף צלילים, במרווחים עוקבים של חצי טון)].
הפרק מסתיים בתיאור כלל הסולמות הלא דיאטוניים (של 5, 6 ו-8 צלילים)
במוזיקה המערבית בת זמננו, לפי חלוקתם למשפחות – הסולמות האפרו-אמריקאיים
(פנטטוני מז'ורי ומינורי, בלוז מז'ורי ומינורי, בלאק בלוז מז'ורי ומינורי), הסולמות הסימטריים (טון וחצי-חצי טון,
טונים שלמים מז'ורי ומינורי, חצי טון-טון מז'ורי ומינורי), הסולמות האתניים (חיג'אז-כאר, פרסי, סיני, הירא-ג'ושי,
פלוג), וסולמות הבי-בופ (בי-בופ מז'ורי, בי-בופ דומיננטי מז'ורי ומינורי, בי-בופ מינור-דורי, בי-בופ מינור-מלודי,
בי-בופ מוקטן).
בכל סולם מבוארים :
1. דרך שימושו בתפיסה ההרמונית המערבית (כחלופה למודוס מהסולם המז'ורי או
מהסולמות המינוריים).
2. צורת רישומו בחמשה עפ"י ההתקים במפתח ובגוף הקטע (בכל 12 הסולמות במעגל).
3. כל מודוסיו (בתווים ובדרגות [עם משוואות מודאליות למודוסי הסולם המז'ורי]).
4. שיטה קלה ופשוטה לתהליך זיהוי ובניית הסולם ומודוסי'ו.
דגשים עיקריים והרחבה בתורת הסולמות הלא דיאטוניים, ניתנו לסולם הפנטטוני האפרו-אמריקאי ומשפחתו, בשל השפעתו וחשיבותו העצומה מאז תחילת המאה ה-20, ולסולמות האתניים בשל משקלה ההולך וגובר של 'מוסיקת העולם' ותרבות ה'כפר הגלובאלי', מאז השליש האחרון של המאה ה-20.

ח. תיאוריה משלימה (36 עמודים) – החותמת חיבור זה, והעוסקת בשלושה נושאים :
1. המלודיה (5 עמודים) – כללי המשפט המלודי ומהלכים מלודיים נפוצים.
2. תורת הולכת הקולות (18 עמודים) – בפרק זה (שיותר מפרקים אחרים, לוקט ב'פינצטה'
ממקורות שונים, תוך מעט שינויים) מוצע תהליך לימוד מסודר בבחינת 'ראשון ראשון,
ואחרון אחרון' של לימוד התפיסה הפוליפונית בת זמננו, מתוך התייחסות הן לכללי
התנועה המלודית והן לכללי ההרמוני'ה. בפרק זה יש גם חזרה והרחבה על פרק
ההרמוני'ה הקודם, הצגת כל חוקי הולכת הקולות (במס' צורות לימוד), ושיטה קלה
ופשוטה הן לניתוח הרמוני, והן להירמון קו מלודי נתון.
3. מבנה וצורה ביצירה המוסיקאלית (3 עמודים) – הפרק החותם, המתאר את הסוגים
השונים של ארגון העל ביצירה המוסיקאלית – במוסיקה הקולית והכלית.
בסופו של פרק זה מוגש תרשים זרימה – תמצית התיאורי'ה המערבית – המסכם בדף אחד
את כלל רכיבי ותהליכי היצירה המוסיקאלית המערבית.